שיטות הנקב הנפוצות ביותר

שלוש השיטות הנפוצות ביותר המשמשות ליצירת נקבים בבאר הן ניקוב סילון, הזרקה שוחקת ושימוש במחורר כדורים.

ניקוב סילון

ניקוב סילון נעשה באמצעות חומרי נפץ מעוצבים היוצרים גלי לחץ בעת פיצוץ.
גלי הלחץ הללו דוחסים כל דבר בדרכם כולל מעטפת ומלט ויוצרים ערוצים המאפשרים תקשורת בין קידוח הקידוח לתצורה.
רובי המחורר המחזיקים את חומרי הנפץ הללו מופעלים בדרך כלל בבאר על גבי קווים, צינורות או צינורות מפותלים.
אחד היתרונות העיקריים של שימוש בצינורות כדי להעביר אקדחים מחוררים לתוך הבאר הוא היכולת להגיע לעומק בארות סטיות מאוד.
שיטה זו של שימוש בצינורות להעברת אקדחי ניקוב לתוך הבאר נקראת TCP, כלומר ניקוב מועבר בצינורות.
הסיבה לכך שהקו החוט אינו אידיאלי בחלק מהבארות היא שזהו כבל מתכת גמיש בעוד שהצינור המפותל הוא הרבה יותר קשיח ומאפשר העברת כוח טובה יותר לכלי.
קו קווי לעומת זאת דורש משאבה למטה עם נוזל כדי להגיע לעומק היעד על בארות אופקיות.

ניקוב הזרקת שוחקים

ניקוב באמצעות הזרקת שוחקים מתבצע על ידי שאיבת תערובת של נוזל, חול וכימיקלים דרך הפייה היוצרת חור במעטפת.
הזרקת שוחקים מבוצעת בדרך כלל באמצעות צינורות מפותלים.
החיסרון של סילון שוחק הוא שבדרך כלל הוא הרבה יותר איטי ודורש יותר ציוד מאשר ניקוב סילון בחומרי נפץ.
היתרון הוא שאתה יכול ליצור נקבים בגודל גדול יותר עם נזקי היווצרות מינימליים.

מחורר כדורים

שיטת ניקוב נוספת שאינה פופולרית במיוחד היא שימוש באקדח כדורים אשר יוצר חורים במעטפת על ידי ירי כדורים בעיצוב מיוחד.
אתגר אחד עם מחוררי כדורים הוא שהכדורים נשארים במבנה ויוצרים אזורי חדירות נמוכים שיכולים להשפיע לרעה על הייצור.
ידוע שגם מחוררי כדורים יוצרים שברים לא רצויים במלט.
שיטות הניקוב האחרות שאינן נפוצות הן שימוש בלייזרים, הזרקת מים, שאיבת חומצה ושימוש בחותכים מכניים.